החיים הסודיים של החיילים הבודדים

מסאז'ים, ימי כיף והרצאות על קופות גמל – רק חלק מהדברים שמציעה עמותת 'הבית הכי אחי' לחיילים הבודדים. בראיון עם נבו ויינטרוב, 'אב הבית' של החיילים

“לכל אחד יש צורך שונה, זאת אוכלוסייה מאוד מגוונת, לחיילים שבאים מחו”ל אנחנו רוצים לתת כלים כמה שיותר נוחים, במידה וירצו להישאר”. מספר נבו ויינטרוב, בן 27 מהרצליה, מנהל בתי חיילים מטעם עמותת “הבית הכי אחי”.

ויינטרוב מרחיב את העשייה בעמותה ומספר כי “לקראת השחרור אנחנו מספקים עזרה בחיפוש עבודה, ברכישת השפה, באמת שירגישו בבית. אבל, אני כן אציין שחלק קטן בוחרים להישאר והרוב חוזרים למולדת שלהם. אבל עם החבר’ה הישראלים לעומת זאת, זה לבצע איזשהו מעבר מהעולם בו הם באו, פה זה יותר מאתגר”.

אני שואל אותו על אתגרים בפעילות השוטפת מול החיילים. נבו מחייך ומסביר “האתגרים שאנחנו מתמודדים איתם הם יחסית קלים ברמת תורנויות כלים בבית, או ריבים בין חיילים שלא מסתדרים. אבל האתגרים שלנו בעמותה הם בעיקר לנסות להבין איך אנחנו לוקחים את כל הנערים והנערות האלה שבאו מרקעים מורכבים – חוזרים בשאלה, בודדים ללא עורף משפחתי וחולניקים ומספקים להם את הצרכים שלהם”.

השוני באופי החיילים מצריך לפי ויינטרוב יחס כמה שיותר אישי, “לכל אחד יש מטרה שונה וצריך ליצור להם אווירה בהתאם. יש אנשים עם סיפורים מורכבים ויש מיליון כאלה בין אם זה אנשים שההורים בעטו אותם מהבית בגיל מאוד מוקדם, גירושים מכוערים והילד נפלט ממסגרות, אלימות ולא חסרות סיבות. האנשים האלה מתגייסים ויוצאים לפיקוד והם צריכים לרוץ מאוד מהר כדי להדביק את הפער ולצאת בסוף השירות יחד עם העולם. ולא בפיגור שנוצר להם, שאותו הם עובדים קשה מאוד להדביק ועם המון מוטיבציה”.

לעמותה ולתפקיד הזה הגיע ויינטרוב במקרה – מפוסט בפייסבוק. בזמן שטייל באיטליה הוא נתקל בפוסט, “שלחתי קורות חיים ואלון אבן חן, המנכ”ל דיבר איתי שחזרתי לארץ והתחלתי לעבוד. אני שם כבר שנה וחצי ואני אחראי על 90 חיילים וחיילות כרגע ובמצטבר עברו תחתיי מעל ל-150 חיילים”. המסר שנבו מעביר לחיילים הוא שמדובר במקום שהוא “לא רק בית, במובן של מקום לישון, זו עמותה ומשפחה”.

ויינטרוב והחיילים בארוחת שישי. צילום: גיא אקוש

איזה פעילויות שהאגודה מבצעת?

“אנחנו דואגים להם לסידורים, לפעמים גם יש טיולים יחד, הרצאות על נושאיים כלכליים וכן גם מביאים מישהו שיעשה להם מסאז’. פתחתי לחבר’ה קרנות להשקעה וקופות גמל, אנחנו מלמדים אותם לחסוך, יש הרבה מסביב ומעבר לקורת גג על הראש, אנחנו לא רוצים שהם רק ירימו את הראש מעל המים. אלא, המטרה שלנו היא שיצאו עם כמה שיותר כלים. יש לנו כאן אנשים שהגיעו מהרחוב להיות מפקדים וקצינים”.

לעמותת “הבית הכי אחי” יש כרגע 7 בתים פעילים בהרצליה ושלושה מתוכם הם בתים לחיילים בודדים משוחררים. יוזמה של ויינטרוב ואבן חן יחד.

“קצת אחרי שנכנסתי לתפקיד הבנו שזו בעיה היום שאחרי” ויינטרוב מסביר על סוגיה של היום שאחרי השחרור וברגע שצה”ל מסיים את תפקידו החיילים נותרים ללא תמיכה מהמערכת. “אני ואלון הבנו שיש בעיה רצינית והתחלנו לחפש דירות נוספות באזור של הרצליה, מדובר בווילות מאוד גדולות ומושקעות, לא סתם אכסניה, דאגנו לכל תהליך התיווך”.

איך זה בעצם עובד?

“לנו בעמותה יש חוזה מול בעל הנכס וגם לחיילים יש חוזה מולו. מדובר בחוזה גמיש, הבאנו להם דירות מרוהטות קומפלט. הם משלמים את הכסף לעמותה והם יכולים לעזוב בהתראה של חודש מראש. החיילים עושים קניות לבד והם עצמאים בקטע הזה, אבל הם ללא תאריך תפוגה, בלי לחץ.

אנחנו בדיוק מחדשים חוזה לדירה של ארבעה חברים טובים, שהחליטו לחסוך קצת ולגור יחד עוד שנה, לפני שכל אחד ממשיך הלאה. כי זה יוצא שהם משלמים על דירה בהרצליה, כולל חשבונות, סדר גודל של 1800 ₪ בערך וזה נותן להם את האופציה לחסוך ולהתקדם”.

ואיך הדינמיקה עם מי שבסדיר? מה קורה במיזוג הזה?

“המשוחררים עדיין חלק חשוב מהעמותה וככה אנחנו מעבירים מסר למי שבסדיר שזה לא נגמר ביום אחד, ככה ישר בשחרור. הם גרים סמוך, אז הם באים לארוחות שישי. אנחנו עוזרים להם לכתוב קורות חיים ומקשרים אותם לאנשים ולפרויקטים אחרים שעושים עבודת קודש כמו ‘עמותת הילל’ או ‘גב ללוחם’. צריך לזכור שבסופו של יום הם באו מרקע קשה. ולגור בדירות, כמה שיהיו מרווחות ויפות, זה עדיין המון שותפים וקשה להתמודד מבחינה חברתית. לכן, האתגר הוא להנעים את השירות והשהייה בעמותה ובבית. היו גם כאלה שפחות התאים ואחרי כמה חודשים, חצי שנה, אומרים שבא להם משהו אינטימי יותר ואנחנו עוזרים להם למצוא משפחה מאמצת.

איך עובד עניין המשפחות? ויש הרבה משפחות שנתרמות לאמץ חיילים?

“זה לא אימוץ פורמלי אחרי הכל הם כולם בגירים מעל 18. מדובר ברמת הדאגה והמסגרת שהם ממש כמו בני משפחה. יש כאלה שממש גרים בתקופת השירות עם המשפחה, אחרים גרים אצלנו אבל ארוחות שישי הולכים קבוע לאכול עם המשפחה המאמצת. יש לנו מקרה של חייל שאומץ על ידי משפחה בבנימינה, ולפני פסח האחרון הוא עבר ניתוח. המשפחה הייתה סביבו כל ההתאוששות, לאחר השחרור הוא עשה איתם גם את ליל הסדר. חשוב שהחיילים יהיו מאושרים כל אחד בסידור שמתאים לו ועובד עבורו”.

היו מקרים בהם זה עבד פחות?

“היו מקרים של חוסר בתקשורת, צריך לזכור שבסופו של דבר מדובר באנשים עם רקע וחברים משלהם ולא תמיד מתאים להם משפחה מסוימת. זה תהליך שלוקח חודש חודשיים להתאים חייל למשפחה ולוודא שבאמת יש חיבור”.

ויינטרוב והחיילים ביום כיף. צילום: גיא אקוש

איך אתם מתחזקים את כל הסיפור?

“הכל מגיע מתרומות. לדירות משוחררים למשל, השגנו תרומה של מזרנים וכלי בית ובדיוק סיימנו להקים בית חדש שמיועד ל-20 חיילות, השגנו תרומה של מזרונים, טלוויזיות וכלי בית. בנוסף, יש לנו מאגר של בערך 100 מבשלות שנמצאות ברוטציה של 4-5 מבשלות כל שבוע ועוד 15 אימהות של שבת שמבשלות להם בסופ”שים שהם חוזרים. יש פה קהילה מדהימה שתומכת ועוזרת והפרויקט קם ונופל על זה. זה בהחלט האתגר הרציני”.

 

הבית הכי אחי:

לאתר הבית של העמותה  לעמוד הפייסבוק 

 

Related Posts

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *