מרי קומר, בת 18, משרתת בימים אלו בלשכת הגיוס בבאר שבע אבל מאחוריה סיפור לא פשוט. בגיל 14 בגלל קושי משפחתי שעליו היא מעדיפה שלא להרחיב מרי מצאה את עצמה מחוץ לבית ומתגלגלת בין מסגרות שונות וגורמי רווחה. “הייתי בפנימיות שונות והרבה לפני הגיוס הגיעה אליי משקית קהילה שזה כאילו משקית תש שבאה לפנימייה ושם עשו לי ראיון. העובדת הסוציאלית שלי עזרה בהכל ובזכותה התגייסתי. דאגו לי לכל הזכויות כבר מרגע הגיוס בגלל כל התהליך של לפני שידעו הכל עליי לפני”.
מרי הרוויחה, גורמי הרווחה היו מודעים אליה ולכן התהליך שלה זורז ואת זכויותיה קיבלה עם הגיוס. אך חיילים רבים לא זוכים לזה והיא יודעת את זה מקרוב “אני מכירה הרבה בודדים שלוקח להם חודשים לקבל וגם אז כל פעם ויכוח על איזה טופס אחר” אבל בסופו של דבר מטפלים בכולם ומרי די מרוצה מהיחס של צה”ל. מרי הייתה בבית החייל ומספרת שהמצב שם לא משהו, בבאר שבע הוא ממש גדול ומושקע אבל עדיין תחלופה גבוהה של אנשים זה לא צורה לחיות ומיציתי את עניי הפנימיות לכן השכרתי דירה”. צה”ל מחזיר הוצאות שכר דירה עד לסכום של 1,300 ₪. אני מתעניין איך היא מפרנסת את עצמה ולמצוא עבודה לחיילת ביומיות זה קשה, לא כל מקום עבודה מוכן להעסיק. “רוב העבודות לא מקבלות אותי, כאילו כרגע אני לא עובדת כי לא מקבלים אותי בגלל שאני חיילת באמת ואני יכולה לעבוד רק כאילו מהשעה חמש וחצי ולא משחררים אותנו לפני, אז מאוד קשה לי למצוא עבודה”.
מרי מנסה להתמך בעמותות כמו מייקל לוין בבאר שבע, למרחב, ותעשו חיל שמתמחה בלמצוא לחיילים עבודות אך נכון לקיום הראיון לא הצליחו למצוא לה מעסיק. “החלק הקשה הוא שיש לי אחות קטנה בת 13 ואני בקשר איתה אבל גם אותה הוציאו מהבית למשפחת אומנה. כל פעם אמא שלי מנסה ליצור קשר דרכה ולבקש ממני כסף, היא חושבת שאני מקבלת מהצבא הרבה אם אני יכולה להחזיק דירה ומנסה כל הזמן להוציא ממני כסף” הסיטואציה הלא פשוטה מקשה על מרי לדבר אבל היא מדגישה שהסיפור שלה הוא לא סיבה לרחם עליה. “יש אנשים ששומעים שאני חיילת בודדה משהו בהם משתנה אני חיילת בודדה ויצאתי מהבית בגלל ככה וככה והם כולם ‘אני בהלם, איך את נורמלית, איך את כאילו זה’ אבל יש את השוק הזה והרחמים אבל זה כאילו בכללי על החיים שלי, אני לא מבינה את זה אבל זה עובר”
היחס לחיילים בודדים השתפר בגלל המודעות לנושא בשני העשורים האחרונים מאז פתיחתן של עמותות רבות בנושא ומרי מסבירה שיש הבדל בין חייל שעלה ובין חייל ללא עורף משפחתי והרבה חיילים מגיעים בלי ידע בנושא. “אנשים חשובים שאם יש לך מבטא אז הם ישר שואלים – מה אתה חייל בודד, איך אתה, מה איתך’ ואז אנשים שמדברים איתי ‘הא את חיילת בודדה’ פתאום שואלים אותי איפה אני גרה ואני אומרת להם ככה וככה והם כזה ‘מה, את חיילת בודדה? למה את חיילת בודדה? מה עלית מחו”ל?. תבינו לא כל מי שיש לו מבטא הוא ישר בודד ולא כל בודד הוא עולה יש כאלה שהמשפחה שלהם פה פיזית אבל לא מתפקדת.
להקרא בודדה יכול קצת להציק וכשאני שואל אותה על זה היא מסבירה שהתחלה זה לא הפריע לה אבל כשהתחילה באמת להבין שזה “ההגדרה שלה” אז זה מוזר בעיניה. “אני לא בודדה, כאילו מבחינת ההגדרה של זה אני מבינה למה קראו לי ככה ואין לי בעיה עם זה אבל בתאכלס חייל בודד הוא לא באמת בודד, כי כן כאילו יש את האנשים שלו והחברים שלפעמים זה עדיף הרבה יותר”